5 חודשי מאסר על תנאי ו-50 של"צ, במסגרת הסדר טיעון, לקופאית ברשת הום סנטר בגין גניבה ממעביד

מאיה יונייב ילידת 1981 (להלן: " הנאשמת") עבדה כקופאית בסניף "הום סנטר" (להלן: "המעביד")באזור. בכתב האישום שלפני טוענת התביעה שבין ה- 5.4.07 ועד ל- 21.5.07, גנבה מהמעביד 19,354 ש"ח ומוצרים שונים, כמפורט בכתב האישום.

כבר בישיבה הראשונה הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט, התובעת עו"ד זיו והסנגור עו"ד שי גבאי על הסדר טיעון אליו הגיעו. במסגרת ההסדר הנאשמת הודתה והורשעה (ראו הכרעת דין בפרוטוקול מיום 3.3.10). התובעת הסכימה שיוזמןתסקיר בעניינה של הנאשמת, בטרם טיעונים לעונש חרף הצהרתה, שתעמוד על מאסר בפועל.

שרות המבחן נדרש כמקובל לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, שהגיעה לישראל עם אמהמטג'יקיסטאן בהיותה כבת אחת עשרה על רקע מצב כלכלי קשה בארץ המוצא. חרף קשיי קליטה, הצליחההנאשמת להשתלב בחברה הישראלית, קיבלה תעודת בגרות מלאה, לאחר שסייימה שתים עשרה שנות לימוד, עשתה שרות לאומי, השתלבה בעבודה בהום סנטר.בהיותה בת 23, נישאה והיא אם לשני ילדים: בן בן ארבע הסובל מבעיות בריאות שונות ובת בת שנתיים וחצי. ההסתבכות בעבירה נשוא ההרשעה היא הסתבכותה היחידה של הנאשמת בפלילים. כיום, הנאשמת פרודה מבעלה, מובטלת, מתגוררתעם ילדיה בדירת אמה בפתח תקוה ונאלצת להתמודד עם בעיותיו הבריאותיות הקשות של בנה ועם מצב כלכלי קשה מאוד.

השירות התרשם, שבזמן הרלוונטי לעבירות,הנאשמת סבלה ממצב רגשי ירוד על רקע בעיותיו של בנה.

הנאשמת מקבלת על עצמה אחריות לעבירות שביצעה, מבינה את חומרתן, חשה בושה ולא סיפרה עליהןלאיש מבני משפחתה.

שרות המבחן מעריך שלמרות הקשיים הרבים בחייה, יש לנאשמת יכולות להשתלב מחדש במעגל העבודה ויש לה הכוחות הדרושים להשתקם ולהגיע לשליטה ועצמאות בחייה.

לדעת השרות, הטלת מאסר בפועל תנתק את הנאשמת מילדיה ותביא לרגרסיה במצבה. לפיכך ממליץ השירותלהסתפק בהעמדתהנאשמתבפקוח ובחיובה בבצוע120 שעות של"צ בהתאם לתוכנית שגיבש עבורה.

התובעת, שטענה לעונש, עו"ד לוינזון לא התעלמה מנסיבות מקילות: ההחזר שהחזירה הנאשמת את כל שגנבה מהמעביד, העדר הרשעות קודמות ותיקים פתוחים אחרים ואף על פי כן, ביקשה להשית מאסר בפועל ולו קצר, שיכול וירוצה בעבודות שירות, וזאת לנוכח החומרה המיוחדת שבעבירת גניבה ממעביד, שאת אמונו רכשה הנאשמת במהלך חמש שנות עבודתה, התיחכום והשיטתיות שבהם ביצעה את העבירות לאורך זמן.

הסניגורביקש באופן טבעי להתחשב במרשתו, וכפי שהמליץ שרות המבחן להימנע מלהטיל עליה מאסר בפועל. הוא הדגיש את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות,במהלכוהנאשמת לא חזרה להסתבך חרף נסיבותיה האישיות הקשות.

לטענתו, העבירה נעברה על רקע משבר אישי ולא רקע עברייני או תאוות בצע, כפי שמוכיחה העובדה,שהנאשמתהפקידה את כל הכסף הגנוב בחשבונה בבנק, נמנעה מלהשתמש בו ובפריטים שגנבה, אשר חלקם כלל לא היו נחוצים לה, והחזירה הכל מיד לכשנתפסה.

לדעת הסניגור ראוי להתחשב בנטל הכבד שמוטל על הנאשמת, אם יחידנית, הנאלצת להתמודד עם מצבו הרפואי הקשה של בנה, המשתקף בתיעוד רפואי ובדו"ח השמה שהגיש, וכן במצב הבריאותי הרופף של אמה ומצוקה כלכלית קשה.

לדעת הסניגור, מבחינת הצבור, תרומתה של הנאשמת בעבודות של"צ, אם ביהמ"ש ימצא לחייבה לבצען, תהיה זהה לעבודתה במסגרת מאסר בעבודות שרות. מבחינת הנאשמת, הגמישות בזמני בצוע עבודות של"צ, יאפשר לה להמשיך במאמציה להשתקם ולמצוא עבודה,שתפרנס אותה ואת ילדיה.

אשר על כן, עתר לאמץ את עמדת שרות המבחן. לתמיכה בטיעוניו הגיש מספר החלטות.

הנאשמתעצמה פנתה לבית המשפט וביקשה לקבל שהמעשה שעשתה בהיותה בהריון היה בגדר מעשה יאוש. לדבריה, כיום היא מבינה את חומרתו.

שמיעת טיעוניהם של ב"כ הצדדים, עיון בתסקיר, ובמסמכים שהגיש הסניגור, מביאים למסקנות כלדקמן:

1.         הנאשמת הודתה והורשעה בעבירות חמורות. עובד הגונב ממעבידו בנוסף לנזק הכלכלי שהוא גורם למעביד מועל באמון שניתן בו, כפי שטענה בצדק התובעת. קשייהם של מעבידים להתגונן מפני "אויבים מבית", הוא בבסיס החומרה היתירה שהמחוקק רואה בעבירה, שהוגדרה כעבירת פשע, ועונשה המקסימלי שבע שנות מאסר, ראו בהקשר זה ע"פ (מחוזי ת"א) 72220/04 מ"י נ' כהנים,פדאור 96(9) 76. כל אלו מחייבים החמרה כפי שמבקשת התובעת.

2.         יחד עם זאת, לצד חובתו של בית המשפט להגיב על מעשי עבירה, תגובה ההולמת את חומרתם, ובדרך זו להוציא מהכח אל הפועל התכלית החקיקתית ולהשריש נורמות חיוביות, עליו להתחשב בנאשם הספציפי שבפניו ובנסיבותיו האישיות, בהתאם לעקרון הענישה האינדיווידואלית, ראו בהקשר זה פס"ד מפי השופטת דורנר בע"פ 5106/09 אבו נג'ימה נ' מ"י.

3.         להמלצות שירות המבחן משקל רב, בית המשפט מתחשב בהן, ומאמץ אותן במידה ואין בהן לסתור שיקולי ענישה אחרים.

4.         בנסיבות המקרה שבדיון, ובהתחשב במכלול נסיבותיה של הנאשמת, מצאה גם התובעת שאין למצות איתה את מלוא חומרת הדין וביקשה לגזור מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות. בהקשר זה, אין אלא לחזור על הדעה שהובעה ביותר מהחלטה שיפוטית אחת שיצאה מלפני ביהמ"ש זה לפיה בעבירות חמורות לא ראוי להסתפק במאסר קצר. ענישה כזאת מחטיאה את מטרתה ופוגעת באינטרס האישי והציבורי כאחד. את הנאשם היא עלולה לעקור ממסלול החיים שהצליח לבנות לעצמו מאז ביצוע העבירה ועד למועד גזר הדין, לפגוע קשה בו ובבני משפחתו, ולסכל את התקדמותו לכיוון שיקומו. בציבור עשויה להתפרש הטלת מאסר בפועל לתקופה קצרה, כגישה שאין בה התייחסות ראויה לעבירות חמורות והיא בגדר ענישה ש"מן השפה אל החוץ".